<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' טומאת כהנים</h1>
<h2>דף מד.</h2>
ולא מיבעיא למקרב למיתא ומנגע ביה דאסור, אלא אפילו ליכנס תוך ד' אמות שלו אסור, דא"ר יצחק [סוטה מ"ג ע"ב] א"ר יוחנן משום ר' אליעזר בן יעקב מת תופס ד' אמות לטומאה וכן לקרית שמע. והיכא דמחית מת תותי טללא אסור ליה לכהן למיעל תותיה ההוא טללא ואפילו תותי אילן המיסך על הארץ ואפילו אבנים היוצא(ים)[ות] מן הגדר, כדתנן בפרק יש מביאין את הטומאה [אהלות פ"ח מ"ב] הזיזין והגזוזטראות והשבכות והסלעים והגדרים והשנינים והסככות והפרעות שהם יכולים לקבל מעזיבה רבה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים מעזיבה בינונית. אלו הן סככות אילן המיסך על הארץ והפרעות היוצאות מן הגדר. והיכא דמחית מת בביתא ופתיחא כוותא מההוא ביתא לביתא אחרינא וההוא אחרינא לאחרינא ועד כמה בתי אי הוויין הנהו כווי כל חדא מינייהו טפח על טפח [אהלות פ"ג מ"ו] איתסר ליה לכהנא למיעל בגויהו דכולהו הני בתי. וכן עליתא דעל גבי ביתא אי איכא ארובה בין ביתא לעליתא בפותח טפח [אהלות פ"י מ"ד] והוי מיתא בחד מינייהו איתסר ליה לכהנא למיעל לתרווייהו, ואי סכר לכוותא בעצים או באבנים או בדבר שאינו מקבל טומאה [איפסיקא לה טומאה] ושרי ליה לכהנא למיעל לההוא ביתא דלית ביה מיתא. וגרסי' במגילה בפ' בני העיר [כ"ו ע"ב] ההוא בי כנישתא [דרומאי] דהוי פתיח לה פתחא לההוא אינדרונא דהוה מחית ביה מיתא ובעו כהני למיעל ולצלויי התם, אתו (לקמיה) ואמרו ליה לרבא אמר להו זילו דלו תבותא ואותבוה אבבא דהוה ליה כלי עץ העשוי לנחת ואינו מקבל טומאה וחוצץ בפני הטומאה, אמרו ליה רבנן לרבא והא זמנין סגיאין דמטלטלין ליה כי מנח ספרא עליה והוה ליה כלי המטלטל מלא וריקן, אמר להו אי הכי אסור. והיכא דאיכא דרתא דמוקפת זיזין אי נמי מוקפת אכסדרה והוה מיתא בחד ביתא מהנך בתי דבההוא דרתא, אסור ליה לכהנא למיעל תותי הנך כולהו [זיזין] או ההיא אכסדרה ושרי ליה למיתב בגו ביתא, דדרך טומאה לצאת ואין דרך טומאה להכנס, כדתנן [אהלות פי"ד מ"ד] זיז שהוא סובב את כל הבית ואוכל בפתח הבית שלש אצבעות טומאה בבית כלים שתחתיו טמאים, טומאה תחתיו ר' אליעזר מטמא את הבית, ר' יהושע מטהר.
